סיכום ורפלקציה אישית

העבודה על פרויקט הגמר הייתה מרגשת. הרגשתי שבדיוק מה שאני מרגישה בלב שלי, התבטא בכל אחד מהצילומים. כשהלבשתי את הדוגמניות בבגדים שלי, אלה היו הפעמים הראשונות שהבגדים הללו נלבשו על ידי מישהי שהיא לא אני. זה היה מאוד מרגש אותי לראות על הדוגמניות כל בגד שעבדתי עליו עשרות שעות, שלפני כן היה סתם חתיכת בד. הפנטזיה בראשי כעת הפכה למציאות. למדתי רבות מהעבודה על הפרויקט. הדבר הראשון, והחשוב ביותר מבחינתי, הוא כי כל דמיון יכול להפוך למציאות. הכל עניין של כמה אנחנו עושים בשביל להגשים אותו. בין אם זה רעיון לתמונה מיוחדת ובין אם זה סקיצה של חצאית מפוארת. בנוסף למדתי שדברים נראים אחרת כאשר הם נעשים מהלב. אני יכולה להגיד שהרגשתי הבדל גדול בין העבודה על הפרויקט בכיתה י"א לבין העבודה על הפרויקט בכיתה י"ב. מאחר והשנה נושא הפרוקיט הוא חלק ממי שאני, אני מרגישה שהעבודה על הפרוקיט נעשת בהרבה יותר תשוקה. אני חושבת שברגע שעבודה נעשית מתוך תשוקה וחיבור אמיתי, התוצאות הן הרבה יותר טובות. תהליך הפרויקט היה מאתגר. הקושי הראשון היה לבחור מספר מצומצם של רעיונות שיבטאו במידה הטובה ביותר את הפנטזיה שלי. קושי נוסף שחוויתי היה לתפור בגדים נוספים לצד מבחנים, עבודות ובגרויות. תפירה של בגד היא פרויקט בפני עצמו - החל מעיצוב הפריט יחד עם בחירת הבד, הכנת הגזרות וכל תהליך התפירה. כמו כן, הצילום בסטודיו היה מאתגר עבורי. בתור אחת שמאוד אוהבת צילום חוץ ותאורה טבעית, לא התחברתי לצילום בסטודיו וחוויתי קושי לכוון את התאורה. לסיכום, אני מודה על הזכות שהייתה לי להביא את היצירתיות שלי לידי ביטוי במגמה ולשלב את הבגדים שאני תופרת בפרויקט הגמר שלי. אני בטוחה שהפרויקט ילווה אותי עוד שנים רבות. ח